בשבוע שעבר הבאנו דוגמה של מזון. השבוע נדבר על סעיפי הוצאות צריכה (לא חובות!) נוספים.
ביגוד:
נניח שיש לנו תקציב של 200₪ לחודש על ביגוד. ידוע לכולנו שיש חודשים בהם צריך לקנות יותר בגדים ויש חודשים שלא קונים בכלל. ולכן, משפחה שלא הוציאה סכום כלשהו במשך חודש אחד, תוכל להוציא בחודש הבא 400 ₪. כל זה כמובן בתנאי שהמשפחה רושמת הכנסות והוצאות באופן עקבי ושיטתי, שהרי לולא רישום ההוצאות, לא תוכל המשפחה לזכור כמה הוציאו בכל החודשים האחרונים, וכתוצאה מכך לא תהיה לה אפשרות לדעת מה הסכום שנשאר בידיהם להוציא על ביגוד. משפחה שרשמה כמה הוציאו על ביגוד, תשווה את ההוצאות לתקציב לפי מספר החודשים שעברו, וכך ניתן יהיה לדעת מה הסכום העומד לרשותה מבלי לחרוג מהתקציב.
רפואת שיניים: ישנם סעיפים בהם ייתכן שיהיה צורך בהוצאה רק פעם בכמה שנים. על מנת שלא להיות "מופתעים" עם ההוצאה הגבוהה הנדרשת, משפחה צריכה לתקצב סכום מסויים עבור טיפולי שיניים על פי ניסיונה. מאחר שההוצאה בפועל ברוב החודשים הינה אפס, בבוא העת יהיה חיסכון קטן שמשם המשפחה תוכל לשלם את ההוצאה במלואה.
בר מצווה וחתונה: זו דוגמה נהדרת להוצאה שמאוד מצפים להוציא, אבל משפחה יכולה להיכנס למשבר קשה בגינן. בסעיף זה אנחנו מצפים שיהיה סכום בתקציב, אבל לכמה שנים טובות לא תהיה אף הוצאה. מסעיף זה רואים בצורה פשוטה שמשפחה יכולה לצבור כסף בבנק עבור הוצאות גדולות, גם אם הן תגענה בעוד הרבה שנים.
לכאורה מדובר בהרבה חישובים על פני חודשים ארוכים, כיצד אפשר לנהל את כל זה באופן מעשי? על כך בשבוע הבא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה